אז למה בעצם לעבור דירה?

המושג בלוג הוא מושג חדש יחסית בעולם האינטרנט, למעשה נדמה שהוא פרץ לתודעה לפני כ-5 שנים בלבד. עם זאת, בלוג, רק מבלי שיקרא כך, הינו תופעה ששורשיה נמצאים היכנשהו בשחר ימיהם של האתרים האישיים.

אני מתגורר ושופך לתוך הביצה הישראבלוגית מילים מעורבבות עם טאגים של HTML כבר למעלה מ-3 וחצי שנים, שקדמו להן עוד אינספור ניסיונות אחרים בחסות בלוגר ודומיהם. עם זאת, אני נוטה להגיע למסקנה שהיה לי בלוג עוד קודם לכן, בשנים 1998-1999, כאשר החלטתי שהאחסון המעפן ב-FortuneCity רחוק מלהשביע את רצוני, ואולי כדאי שאמצא משהו שגם תומך לי בסקריפטים. כאמור באותה תקופה, המילה "בלוג" לא הייתה שגורה בפיהם של משתמשי האינטרנט, וקראו לכך פשוט אתר אישי, שיש בו אפשרות לכתוב תגובות לפרסומים. השאיפה הזאת לעצמאות ואי תלות במערכת שאני מפעיל, גרמה לי פעמים רבות לחשוב על לעזוב את ישראבלוג, או לפחות להקים עוד משכן אחד נוסף להגיגי, כזה שאוכל לעשות בו כל העולה על רוחי, ולא אאלץ להתחנן בפני מפתחי האתר שיוסיפו עוד איזה פיצ'ר שאני כל-כך זקוק לו.

זוהי בעיה ידועה של מערכות גדולות ומסורבלות, חוסר היכולת להתקדם במהירות, מתוך החשש שהשינויים עלולים לגרום לעזיבה של משתמשים. מה גם שישראבלוג הוא אתר בעל פוטנציאל כלכלי רב, ולפיכך אין לו יותר מידי סיבות להוסיף כמויות עצומות של פיצ'רים חדשים, כי את הכסף על מנויי הפרו הוא עדיין יגרוף, גם אם האתר יהיה וובשתייםאפס וגם אם ישאר תקוע עמוק בתוך שנות ה-90.

יצא לי לנהל תכתובות ארוכות עם יריב חבוט, המייסד והבעלים הראשון של ישראבלוג, ובסופו של דבר, חלק מן ההצעות שהעליתי כן יושמו במערכת, אם כי נראה לי שמדובר בעיקר בהצעות שנוספו לא בכדי לשפר את חווית השימוש באתר, אלא יותר במטרה לשמר משתמשים ולמנוע את מעברם למתחרים (אם זה תפוז ואם זה כל מערכת חינמית אחרת).

לעיתים קרובות התביישתי להודות בכך שעבור הייחודיות של העיצוב שלי, אני נדרש לשלם כ-100 ש"ח בשנה, לתחזוק מנוי הפרו שלי. בעולם האינטרנטי, ובמיוחד בעידן בועת הוובשתייםאפס, זה ממש לא פופולארי לשלם כסף על שירות שאפשר לקבל בחינם, ועוד ברמה יותר גבוהה במקום אחר. התשלום העיקרי שלי הוא כנראה על הזכות לשימוש בבמה רבת המשתמשים הזאת (ואם לפוסטים שלי בישראבלוג, הייתי מקבל מספרים דו ותלת ספרתיים של תגובות, אז הנה פה, בדיאבלוג הזה, אני בקושי מגרד את ה-5).

בישראבלוג, את ביטויי המקוריות (הן בעיצוב והן בכתיבה) אפשר לספור על יד אחת. אם בעניין הכתיבה בדר"כ מדובר בזכות הראשונים, שהם יהיו כמובן נוי-נוי, איימי (שכבר הספיקה להגר לבלוגלי), מרג'י ודומיהן, אז בעיצוב מדובר בעיקר באנשים שיש להם מנוי פרו, והם לא מתלהבים במיוחד מלזרוק את הכסף הזה אל הבאר ולא לנצל עד הסוף את כל האפשרויות החדשות שהמנוי הזה פותח בפניהם, בין אנשים כאלה אפשר למצוא את לי פורטיס, צקלון, פרנק נף, וכמובן שאת האלטר אגו שלי :)

אבל צורת החשיבה שלי השתנתה, והפסיק לעניין אותי כמה כניסות יש לי, וכמה תגובות אקבל לפוסט זה או אחר. חשוב לי יותר מי מגיב לי, וכמה נוח וקל עבורו לעשות זאת.

לא עברתי לכאן סופית, זאת אומרת אני נשאר גם פה, וגם בישראבלוג, מנסה לחלק בין מחשבות שעוברות לי בראש, לבין חיי היום יום שלי, אחרי הכל, הבלוג הזה הוא משותף עם עוד בנאדם, שלא נראה כאילו היא בקטע של בלוגים קיטשיים של בנות ה-13 שישראבלוג רווי בהם.

תוסף הייבוא של תכני ישראבלוג למערכת הוורדפרס, הוא סנונית אור לבעלי הבלוגים שכבולים לישראבלוג כבר כמה שנים, ללא כל יכולת לייצא את הקניין הרוחני שלהם ולהעבירו במלואו לבית חדש. אבל לאט לאט, גם הם נחשפים לאפשרויות הרבות והנוחות של הבלוג האישי מבוסס פלטפורמה של קוד פתוח ועוד כזה שעלות אחזקתו משתווה בערך לעלות מנוי הפרו (אם בכלל, כי כמובן שיש את בלוגלי ששם זה בחינם).

הדבר הכי חכם שבעלי ישראבלוג יכולים להוציא כשפן מן הכובע, הוא אפשרות לכל המשתמשים שלהם לעבור לוורדפרס, תחת קורת הגג של ישראבלוג. אבל נראה שכפי שאמרתי בהתחלה, קשה עד בלתי אפשרי להזיז מכונות גדולות, ולהסיט אותן מן הדרך שמובילה היישר אל התהום.

בנתיים, אני נשאר בישראבלוג, אולי מישהו עוד יאזין לי שם, למרות שעם כל תכתובת חדשה מול היריב, נראה שהסיכויים לכך הולכים ומתמעטים.