הוורלד וייד ווב ואני

אז בעקבות בוריס, גם אני אנסה לכתוב על שום מה ולמה אני כאן.

בערך בכיתה ח', או ט' (אני בת 22 נכון לעכשיו) פתחתי אתר אינטרנט. זה לא היה אתר אדיר ומושקע, סתם משהו מעאפן בג'יאוסיטיס. בתקופה ההיא התכנה החדשה - פוטושופ גרסא 4, שבתה אותי. הייתי באמת מכורה. עשיתי גרפיקות מכוערות, ציירתי שפמים על תמונות של אנשים, ניסיתי לחקות דברים שאחרים עשו, הכל היה כשר כדי ללמוד. בכיתה י' העלתי את הציורים שלי (לא הפוטושופיים) לאתר חדש ומופלא שנקרא "במה חדשה". שם אנשים יכלו להסתכל ולהגיב על דברים שעשיתי. זה היה נחמד, וגם צברתי קהל לא קטן של מנויים (206 בבדיקה אחרונה). התחלתי במקביל להעלות ציורים לדויאנטארט והמשכתי לטפח דף אינטרנט עצמאי. כל הכיף הזה נקטע בערך בתקופת הצבא. זו היתה תקופה של יובש מכל הבחינות. לא היה לי זמן או השראה לצייר, והדבר הכי קרוב ליצירה שיצא תחת ידי היה ציור סכמתי של המפקד שלי משופד על מזלג. הדף שלי בבמה עומד זנוח ומסכן עד עצם היום הזה, מחכה שאני אעשה שימוש בכח שצברתי. כשהשתחררתי התחלתי למכור ציורים באטסי. סה"כ שלושה אנשים קנו, בעיני- זה הישג לא מבוטל.

האתר שלי במתכונתו הנוכחית קיים מספר מועט של חודשים, ואני אוהבת אותו בכל ליבי. אחרי נסיונותי הרבים לאינדבידואליזם במסגרות קיברנטיות שונות, אני יכולה לומר בפה מלא, שלהיות חלק מקהילה או מסגרת, זה ממש לא בשבילי. אני הרבה יותר שמחה כשאין מגבלות שנכפות עלי, כשאין מגיבי נאצה טיפשים ואין צנזורה. רק לפני חודשים מועטים גיליתי שבנוסף לתוכן גרפי, אני גם נהנית לכתוב, ומאז אני מעדכנת את האתר שלי באופן קבוע.

הרעיון לכתוב בלוג משותף עם בוריס היה קיים על אש קטנה חודשים מספר, ואני שמחה שזה יצא לפועל. אני לא יודעת אם לבלוג הזה יהיה כיוון אחד מאוד ברור שהוא יילך בו, או שזו תהיה אסופה של דברים שכל אחד מאיתנו מביא. בכל מקרה, אני לא אתלונן.