כותב בשביל הכסף

אינני רואה כל דבר מביש בלהודות בעובדה שאחת המטרות שלי בכתיבה היא לקבל עבור זה כסף. הפרסום וההכרה (או האבדון והשכחה), כמו גם הביקורות וההערצה (או הסלידה) שנלווים בדר"כ לכתיבה, הם רק צרור של דברים בעלי ערך מוסף, בעוד שהכסף (או אם תרצו, התגמול המוחשי) תמיד שיחק, משחק ולעד גם ישחק תפקיד מאוד משמעותי בתהליך הכתיבה.

בעידן הוובשתייםאפס (ויש כאלה שכבר מרחיקים לכת לכיוון השלושאפס והארבעאפס), קיימת נטייה לתגמל את הכותב לפי מספר החשיפות שהוא מקבל, ולאו דווקא לפי התוכן של מוצא עטו. אפילו העורך שלי טרח להגיד לי, שגם אם אני לא ממש כותב בנושא שהוא ביקש ממני לדבוק בו, אבל החשיפה שאני זוכה לה מבחינת יוניקים עומדת בעינה, אז לא אכפת לו, או לבעלי האתר שבו אני כותב (ומהתגובות שם כבר מזמן למדתי להתעלם, כמו למעשה מכל תרבות הטוקבקים).

אליזרין, אחת הכותבות היותר מקוריות שהיו באינטרנט הישראלית מאז ומעולם, כבר הביעה את המרמור שלה מכך שילדה בת 17 שמצטלמת בבלוג שלה עושה שפגט, מקבלת טור בנענע אחרי שיש לה בלוג בערך חודשיים, ושם היא בעיקר מספרת על איך היא מצחצחת שיניים וגם נותנת עצות בכל תחומי החיים לשאר מעוטי היכולת השכלית ששוכנים בישראבלוג. אבל זה בדיוק המודל הכלכלי של ימינו, והסיבה לכך שאתרים כמו שוקס ומקושרים זוכים לפופולאריות רבה (ורבים גם יסכימו איתי שזוכים לפופולאריות רבה מידי). ואני לא מדבר על המהות של שני האתרים הללו בתור רשתות חברתיות שעובדות למעשה בתור פיק-אפ ברים אינטרנטיים. שני האתרים מאפשרים לאנשים לכתוב, אבל למה לכתוב תוכן איכותי אם אפשר לשים תמונה בבגד ים החדש של פילפל, ולמשוך ים של פדופילים לבלוג שלך כשאת עושה שפגט לבושה בחצאית.

וכן, אני בהחלט לא מרגיש בסדר עם העובדה ששתי הערות קטנות שכתבתי (די קטנות, שאני לא ממש יכול לקרוא להן ידיעות או כתבות), במקושרים, נדחקו לעבר השכחה ע"י פוסטים ארוכים כגון "המדריך למוצצת" ודומיהם. (עדכון 29.04.2007: מכיוון שמחקתי את החשבון שלי במקושרים, אני בספק שעוד אפשר לגשת לקטעים שקישרתי אליהם בתחילת הפסקה. אם תהיה דרישה לדבר, אשקול להעלות קישור לגרסאות השמורות של שני הקטעים הנ"ל)

נדמה לי שכבר הבאתי כאן מהצהרותיו של יריב חבוט על חוסר המשמעות במספר החשיפות של עמוד כלשהו (במיוחד בעידן של תוכן פעיל ו-Ajax), והצורך בהתרכזות בכמות היוניקים (מבקרים ייחודיים, ולא גולשים חוזרים), גם זה אינו מדד אמיתי לתוכן, וגם לא כמות התגובות, אלא, למרבה הצער הקפיטליסטי שעוד איכשהו קיים בתוכי, רק בגמול שמקבל הכותב, בראש ובראשונה בערך הכספי שלו, ורק לאחר מכן, בתגובות הענייניות שהוא זוכה לקרוא לפרי עטו.