להציץ מבעד לכתף
זה תמיד כיף לדעת מה אחרים חושבים, מה אחרים עושים ועשו, אבל למרבה הצער לעיתים קרובות הכמיהה הזאת מקבלת פנים אחרות – מכוערות ביותר אפילו. אינני זוכר למי שייכות המילים האלה "אנשים ששנאו אותם בכל העולם באו לכאן כדי לשנוא אחד את השני", אבל הן כה נכונות לגבינו.
אנחנו חיים במדינה צבאית למחצה, מדינה שבה החוק קובע הוא חוק שירות הבטחון (נוסח משולב) תשמ"ו. ויש אנשים שלא מסוגלים לסלוח לכאלה שהצליחו שלא להכלל או לברוח מן החוק הדרקוני הזה. אני לא מדבר על כך שעבודות רבות, שכל קשר בינן לבין איזשהו ניסיון צבאי הוא שולי ביותר במקרה הטוב, מחייבות את אלה שמבקשים לעסוק בהן להציג תעודת שחרור משירות צבאי או לאומי. זה קורה לרוב בעבודות ממשלתיות וכדומה, והסיבה היא בעיקר גזענית, במטרה ברורה ושקופה שלא להכניס ערבים לתפקידים האלה במסגרת חוקית.
האמת, הצבא מתחיל לאיטו להבין דברים שהרוב הטיפש לעולם לא יבין, שיש אנשים שגיוסם בתור בשר תותחים רק יפגע בסופו של דבר במדינה, וכך קיימים המוסדות הללו של "ספורטאי מצטיין", "מוזיקאי מצטיין", להקות צבאיות ואפילו תיאטרון צה"ל וכל זה עוד מבלי לדבר על מוסד העתודה האקדמאית.
הבעיה בכל הרצון הטוב הזה כביכול (שרובו אומנם נכפה על צה"ל, אבל בחלקו הוכנס מתוך המערכת), היא המכסות הנמוכות מידי, והקריטריוניים ההולמים את חוק שירות הבטחון המדובר בדרקוניותו.
יצא לי לקרוא כבר איזה כמה דיונים וכתבות בנושא הסרט בופור, ותמיד מישהו היה חייב להעלות את הנושא שמרבית השחקנים שעושים את התפקידים הראשיים, בכלל לא שירתו בצבא וכך כמובן שהדיון מיד הוסט לכיוון של "לא-אכפת-לי- שאתה-מנקה-רחובות-עכשיו-העיקר-שהיית-בגולני". נראה שאנשים אלה היו מעדיפים לראות שחקנים גרועים, אבל כאלה שהיו בצבא, כאשר בסרט מה שנדרש מהם זה לבצע את הוראות הבמאי בהתאם לכתוב בתסריט, שללא ספק נכתב בייעוץ ותחת עיניהם הפקוחה של "מומחים צבאיים" כאלה ואחרים.
אני מחכה לאותו יום שבו יתחילו להעריך אדם ע"פ הכישורים שלו, ולא לפי התג כתף שהוא ענד במשך מספר שנים בחייו.
הקטע הוא לא הכישורים של האדם, השאלה היא מה אותו אדם היה מוכן לתרום למען הכלל.
לא נראה לי שיש מישהו שאשכרה נהנה לוותר על החופש והזכויות האזרחיות שלו למשך 2-3 שנים, אבל, יש אנשים שעדיין חושבים שטובת הכלל קודמת לנוחותם האישית ומבינים שטובת הכלל היא קודם כל טובתם האישית (ולא להיפך).
אני לא התגייסתי כדי לשמור בגופי על כל מיני שמאלנים הזויים או מתנחלים צמאי דם, אני התגייסתי כדי שלי תהיה מדינה לחיות בה, ואם יש מישהו שלא מוכן לתת את המינימום הזה (גיוס) מבחינתי הוא מצהיר שהוא אינו מעוניין בקיום המדינה הציונית והוא היה מעדיף להיזרק לים, או לחיות נניח תחת השלטון הנאור של איראן.
מבחינתי, הוא בהחלט רשאי להרגיש כך, אין לי שום בעיה עם זה, הבעיה שלי מתחילה כשמסתבר שהוא רוצה שהמדינה שאני מוכנה להקריב בשבילה, תיתן לו למשל שכר לימוד מסובסד באוניברסיטאות, או תשכור אותו למשרות ממשלתיות במקום להעדיף למשרות האלה אנשים שכן מוכנים לתרום למדינה.
ד"א, מישהו שלא עשה צבא, איך תדע שברגע האמת הוא יעדיף את טובת המדינה ע"פ טובתו האישית?
לא שאין בצבא כל מיני כאלה שלמשל גונבים נשק למוכרים אותו לערבים, אבל, לפחות בתיאוריה, כל מי שעשה צבא נשבע אמונים למדינה.
אם תשכור מישהו ששונא את המדינה, למשל לחברת מקורות, מי יבטיח לך שהוא לא יכניס או יאפשר להכניס רעלים למיים? הרי במילא מדובר במישהו שלא רוצה בקיום המדינה, לא?
אם תשכור מישהו שלא מאמין בזכות הקיום של מדינת ישראל בתור מורה, מי מבטיח לך שהוא לא ימריד את התלמידים כנגד הרעיון הציוני?
הרהרתי בכך רבות, והגעתי למסקנה שהתגייסתי לצבא מכיוון שזאת החובה האזרחית שלי, ולא כי אני כזה ציוני נלהב ופטריוט גאה.
אני לא המדינה, ולא הממשלה, אבל בתור אדם הגיוני, לו הייתי מעביד, הייתי מעדיף לקחת עובד שיש לו ידע וניסיון וכשרון על פני עובד אחר שהיתרון היחיד שלו הוא שהוא שירת בצבא (עצם השירות הצבאי לא היה משחק עבורי כל תפקיד בתחרות בין שני מועמדים למקום עבודה אחד). אני לא הייתי מוכן להתפשר על מישהו פחות מקצועי ויותר אמין מבחינה פוליטית, זה נוסה כבר במדינות כמו ברית המועצות, ותראי לאן זה הביא אותה.
אני מצפה מן המדינה שבה אני חיי, שתעסיק את העובדים הכי מקצועיים שיפעלו לרווחתי, ולא את האהודים עליה ביותר. זה משהו שהוא יותר מידי לצפות מן המדינה שלי, שתתנהג כפי שאני מצפה מעצמי?
אבל לא מדובר פה על אמינות פוליטית או על נאמנות לקו של המפלגה.
לצבא מתגייסים מכל שדרות העם (מלבד השמאל ההזוי). לדעתי חשוב שבכל מקום יהיה יצוג למגוון הדעות הרווחות במדינה. כולן. למעט דעה אחת - זו הקובעת שיש לוותר על קיום המדינה היהודית ולחזור לחיות בגולה.
ומהבחינה הזו, נראה לי שמי שמסרב להכיר בחשיבות קיומה של מדינת ישראל, די דומה למי ששואף להצית את הבית שהוא גר בו (יחד עם אחרים).
אז למה לתת לו לגור בבית הזה? לא עדיף, לטובת כל השאר, למנוע ממנו לגור בבית?
ובכלל, מי אמר לך שמי שסרב לתרום את חלקו לקיום החברה הישראלית אכן יפעל לרווחתך?
יותר הגיוני שהוא יפעל לחורבן המדינה ולגעתי חורבן המדינה רחוק מלשרת את טובתי האישית (וד"א, לא יודעת אם שמת לב, אבל למשל מורות שלא עשו צבא, מרבות לנהל קמפיינים נגד השרות הצבאי.
אתה באמת מאמין שישראל, או כל מדינה אחרת, יכולה לשרוד ללא צבא?
אני חושב שאת תופתעי לגלות מה רחבות וחובקות כל המגזרים הם האלה שנמנעים מגיוס.
יש כל-כך הרבה דרכים לתרום את חלקו לקיום החברה הישראלית, והצבא היא רק אחת מהן, ולדעתי לא מדובר בנושא כל-כך פשוט של שחור או לבן או "אם הוא לא איתנו - הוא נגדנו".
אין מדינה בעולם שחיה תחת איום אמיתי שיכולה לשרוד ללא צבא, במיוחד כאשר מדובר במדינת ישראל. עם זאת, המדינה יכולה לשרוד בצורה יותר טובה, אם תדע לנתב את הכוח אדם העומד לרשותה בצורה המיטבית. במילים אחרות, אנשים שיכולים להביא יותר תועלת אם הם לא יעשו צבא (ואני מדבר לא רק על תעשייה וניהול והשכלה וכדומה, אני מדבר גם על ספורט, מורל ופנאי), אולי באמת עדיף שלא יעשו צבא (וזאת גם הסיבה שאני לא ממלא את פי בקריאות נזעמות לנוכח בחורי הישיבות (למשל) שלא משרתים בצבא, כי אחרי הכל, גם לדעתי אין זה מצב תקין, אבל מדינה שחיה בפיצול אישיות מתמיד בין דמותה היהודית לדמותה הדמוקרטית-סוציאלית, צריכה להיות מוכנה לאכול את הדייסה שאותה היא בישלה).
חרדים הם דווקא דוגמא רעה, כי הם בכלל לא מאמינים בזכות של מדינת ישראל להתקיים, לדעתם זו "עליה בחומה" וזה מה שמעכב את ביאת המשיח, כך שאמנם הם לא מתגייסים, אבל זה לא בגלל שהם רוצים לתרום בדרך אחרת, אלא משום שהם מקווים שמדינת ישראל תפסיק להתקיים וכל החילוניים יומתו ביד ה' (והערבים יכולים להיות יד ה'. עיין בספר שופטים ויסתבר לך ש-ה' השתמש לעיתים תכופות בפלישתים ובעמונים ובמואבים ע"מ להעניש את בני ישראל הסוררים)
אני מצטערת, להיות דוגמנית ולהרוויח מאות אלפי דולרים בזמן שאחרים מרוויחיפ 350 ש' בחודש (או 700 לקרביים ) ומסכנים את חייהם לא נראה לי הקרבה למען הכלל.
מה שכן, אני בהחלט מצדדת במתן אפשרות לכל מי שלא רוצה/יכול לעשות צבא - לעשות שרות לאומי של שנתיים ושלוש, לא שנה אחת אומללה.
ומצידי, יכולים להשוות את משך השרות לבנים ולבנות כשאת אלה שזקוקים להכשרה ארוכה, אפשר לגייס לקבע, כמו שעושים היום עם קצינים.
אבל עד שזה יקרה, אני מסרבת "להבין" את המשתמטים, כי זה מה שהם - משתמטים.
ד"א, מצידי, שכל מי שלא רוצה להתגייס - שלא יגוייס, אבל שלא יסבסדו לו את שכר הלימוד, למשל, ושלא יתנו לו משכנתא (מה שאומר שהמדינה תצטרך להגדיל את המשכנתא לזכאים, כי היום היא ממש פרוטות) וכו'.
מצידי - שיהיה אזרח סוג ב'.
אם המשכנתא היא גם ככה פרוטות, אז זה ממש נושא חסר חשיבות, מלבד אולי להראות שהמדינה הסוציאלית עושה משהו בשביל האזרח.
לגבי סבסוד שכר הלימוד, הסבסוד היחיד שאני רואה זה הפיקדון שקיבלתי כשהשתחררתי. וחוץ מזה, במידה ואני לא מכיר את הנושא לעומק, ואכן יש איזשהו סבסוד (את בטח מתכוונת למוסדות הממשלתיים שבהם המרצים מקבלים כסף מקופת המדינה להבדיל מן המכללות? או שאני מבלבל פה משהו?), אז למה שמי שלא עשה צבא לא יקבל את הזכות הזאת שמעוגנת בחוק שאני נוטה להאמין שאין בו כל סעיפים שתולים את קבלת הזכות הזאת בשירות צבאי? הרי אזרחי מדינת ישראל שהמדינה לא רוצה לגייס (אזרחים ערבים למשל) גם הם הרי לא עושים צבא, אבל זכאים להכלל בחוק הזה.
המושג "אזרח סוג ב" הוא מושג שאסור שיתקיים במדינה שקוראת לעצמה מדינה דמוקרטית. יותר מזה, אני אלחם בכל חוקית שתהיה בידי, על מנת למנוע מצב שבו יהיה מגזר מוגדר של "אזרחים מסוג ב".
תראה, בראייה הכוללת אני מסכים איתך.
אבל אי-הדיוקים שלך מציקים לי מאוד.
בדיקת השירות הצבאי שלך בהגשת מועמדות לעבודה במשרדי ממשלה ומדינה נעשית מסיבות הגיוניות לחלוטין: ביטחון מידע, הבעת נכונות להקריב מעצמך, תפיסה מערכתית, התמודדות עם תפקידים מאתגרים בלחץ זמן ובסיכון ועוד.
אני בשום פנים לא הייתי מסכים לקבל לחברת אבטחה, לסוכנות בטחון, לשירותי מודיעין שונים וכו' - אדם ש"לא נכלל או ברח מהחוק הדרקוני הזה".
אוסיף גם בדיוק את המשפט הזה - זהו חוק במדינת ישראל. אנחנו כאזרחים מחויבים לו. כשאתה אומר שמישהו "הצליח להתחמק" מהחוק אתה בעצם נותן לו פרס - הוא הצליח. למעשה הוא איפשהו בתחום האפור שגובל בפשיעה. זה לא אדם שאני הייתי מכבד כשהייתי מחפש עבודה בכל תחום שהוא. אדם שלא מאמין במטרות שגדולות יותר מהשאיפות של עצמו, אדם שלא מסוגל לתת מעצמו את מה שכולם בחברה שלנו נותנים - הוא אדם פחות בעיניי. אישית ומוסרית. וכשזו נקודת המבט של האחראי לגיוס אנשים לתפקידים - זה בהחלט שיקול מקצועי תופס.
בנוגע לתיאטרון, תזמורות ולהקות צבאיות - לא מדובר בתופעה צה"לית אלא במשהו שקיים בכל צבאות העולם כחלק מהתפיסה של צבא כגורם מכובד שמייצג את המדינה עבורה הוא עובד. העתודה האקדמאית אמנם תורמת לעתודאים פי כמה מונים מאיך ששירות רגיל תורם לחפ"שים, אבל תהיה בטוח שהצבא מתוגמל ממנה ומקבל כוח-אדם איכותי שמנוצל טוב-טוב במשך שירות הסדיר, הקבע והמילואים שלו.
אני כן מסכים שיש מן הגיחוך בפרופורציות של אלמנטים כאלה בצבא. כמו גם בבסיסי עורף ענקיים ומאוכלים בטירוף ובתפקידים מונפצים. אני מאמין שזה חלק מתהליך חברתי של הדרדרות האמון והמוטיבציה. וגם תופעה תרבותית פה של יד קרובה לצלחת, קומבינות ומעשי שחיתות.
מבלי להכנס איתך פה לקטנוניות מסוג זה או אחר, אומר שלמרות כל הדברים האלה שמחפשים באנשים, בסופו של דבר, מה שבאמת צריך לעניין את המעסיק, זה הידע והניסיון המקצועי של המומעד לעבודה, ולא אלמנטים אחרים שפשוט אינם רלוונטיים לעבודה.
כשאני מדבר על מישהו שלא עשה צבא, בכל דרך שהיא, אני משמיט בין השורות את המובן מאליו לדעתי, והוא שאם הוא לא עשה צבא, אז כנראה שיש סיבה לכך, ואם הוא לא נרדף ע"י החוק, אז כנראה שזה במסגרת החוק, או שיש בעיה באכיפת החוק הזה. תחום אפור או לא, אבל יונתן בן ארצי (אם אני זוכר את השם שלו נכון), ישב בכלא, בעוד שאחת הבחורות שיצאתי איתן קיבלה פרופיל 21 נפשי (וזה לא המקום להמשיך ולפרט למה ומדוע).
אני בחיים לא הייתי מעיזה לצאת עם מישהו שיצא על 21.
איך קבעת שהיא תחמנה את המערכת? הרי יכול להיות שהיא פסיכית אמיתית. מהסוג שיתחיל לאיים בהתאבדות אם תרצה לעזוב אותה, או שתנסה לפגוע בך, או מיליארד ואחד דברים אחרים.
חוצמזה, עם כל הכבוד, למה בכלל להתקרב למישהו ש"יש לו קשיי הסתגלות" ושלא מוכן/יכול להתאמץ באופן מינימלי?
הרי יש המון אנשים שלא גויסו ועדיין הם מתנדבים, כולל עיוורים, חרשים ובעלי תסמונת דאון, אז אם הם יכולים, מה זה אומר על ההיא ש"לא יכלה"? בקיצור - איכשהו מי שיצא על 211 ממש לא נראה לי אטרקטיבי.
אני מצטער אם השתמע מדבריי שהיא תחמנה את המערכת, זה לא מה שרציתי שישתמע מהן, ומעבר לזה, לא ארחיב את הדיבור בשל צענת בפרט. בנוסף, בתור חובש אני חייב להאיר את עינייך, פרופיל 21, זה פרופיל רפואי שמכריז שהאדם לא כשיר לשירות צבאי לצמיתות (אלא אם כן אחרי חצי שנה של פרופיל, האדם מחליט לערער ומזומן לוועדה רפואית). מתוך 9 הקטגוריות העיקריות של סעיפי הליקוי, רק אחת היא קטגוריה של סעיפים נפשיים. לדוגמא, אדם שקורע את הרצועות בברכיו, ולא מצליח להוציא מן הצבא ניתוח לאיחוי המיניסקוס, נשאר עם פרופיל 24, למשך כחצי שנה (שבמהלכה הוא יושב בבית) ולאחר מכן, מזומן לוועדה רפואית שברוב המקרים תקבע פרופיל 21 ומשוחרר באופן סופי.
עכשיו לגבי קשיי ההסתגלות, בואי אני אספר לך שני סיפורים. הראשון זה אני, שאובחנו אצלי קשיי הסתגלות, אבל הצלחתי להתגבר על זה, ואפילו לצאת לקורס קצינים אף על ההערה הזאת בתיק הרפואי. האבחנה הראשונית היא רק החלק הראשון בקביעת הכשירות הרפואית, חלק משמעותי ביותר משחקת ההתמודדות של הפרט עם תחת האבחנה. סיפור שני הוא חיילת שיצאה מתפקיד מסויים בגלל קשיי הסתגלות שהיא לא ידעה שקיימים אצלה, כאשר היא התעלפה במטווח הראשון שלה, כי זה הזכיר לה את החברה הטובה שלה שנהרגה בפיגוע.
ודבר אחרון שרציתי לומר, הוא שהמערכת יכולה לטעות, וכפי שלמדתי לגלות, גם נוטה לעשות זאת לעיתים קרובות בהרבה ממה שהייתי רוצה שהיא תטעה. וזה שמישהו הוגדר ע"י המערכת כלא כשיר ובעל קשיי הסתגלות, זה לא אומר שהוא לא כזה, והדוגמא הכי טרייה היא הסיפור שהתפרסם לפני מספר חודשים על מלש"בים שפונו מגוש קטיף שקיבלו פרופיל 21 לאחר הצו הראשון שבו הצהירו שהם רוצים להתגייס אבל מנגד גם אמרו שהם פונו מגוש קטיף.
אבל יש הבדל בין 21 נפשי ל21 גופני, לא?
ועובדה, שיש אנשים בעלי קשיי הסתגלות אמיתיים שעדיין מצליחים לתרום, גם אם זה בהתנדבות.
או לפחות שמבקשים הפניה לשרות לאומי.
שום הבדל.
21 זה פרופיל רפואי, כאשר הבעיה הרפואית יכולה להיות פיזית או לא.
התנדבות היא לא חובה, זה תלוי ברצון שלהם, ואם הם לא רוצים, אז זאת זכותם.
ובאמת שלא הייתי מעדיף להעסיק לא אותו ולא אותה אם היה לי עסק שדורש כמות כלשהי של מחויבות עצמית או אחריות.
מכך עליי להסיק שאתה מעדיף פטריוטיות על פני כישורים רלוונטיים ספציפיים לתפקיד (כגון ידע, ניסיון וכשרון)?
לא, הוא מעדיף מחויבות ושליטה עצמית ואלה דברים שמי שעבר את הצבא ניחן בהם.
כישורים אפשר לרכוש, שליטה עצמית ומחויבות אינם דברים שאפשר ללמוד.
גם לואן גוך היה כישרון, היית שוכר אותו לעבודה קבועה?
את לא קצת סותרת את עצמך? מצד אחד את אומרת ששליטה עצמית ומחויבות אינם דברים שניתן ללמוד, ומנגד טוענת שמי שעבר את הצבא ניחן בהם.
לדעתי אין כל קשר בין מחויבות ושליטה עצמית לבין שירות צבאי, ולא חסרות דוגמאות מפה ומשם.
ולא הבנתי את ההקשר לואן-גוך.
כדי "ללמוד" ולרכוש מחויבות, שליטה, כוח עצמי, אחריות אישית, ועוד ערכים רבים אחרים - אתה צריך לעבור משהו בסדר גודל רציני. קשה למדוד את זה. צה"ל (לרוב) מספק את זה.
ובכל אופן,
אדם שעומדת מולו חובה חוקית ומוסרית למדינה לתת שלוש שנים מחייו לטובת השירות בצבא - ו"לא מסוגל" לכך למרות שעשרות אלפי אחרים, במצבים גרועים משלו, כן מסוגלים לכך - הוא אדם פחות בעיניי, ואני אסמוך עליו פחות.
אני האדם הזה, אם תשאל אותי שוב, אם הייתי יותר חכם, ולא הייתי נשבה בזוהר של ה-2 וחצי קילוגרמים של זימונים ומיונים לכמעט כל תפקיד אפשרי בצבא שקיבלתי החל מהצו הראשון, לא הייתי מתגייס, לא לטייס, לא לפרוייקט "שחקים" ולא ליחידה לסילוק פצצות.
יצאתי מהצבא, ולא למדתי כלום, מלבד על הצבא, וכמה שהוא היה חוויה כה מיותרת עבורי. למעשה, אחרי בה"ד 1, כבר כמעט ולא זכיתי להיות מופתע ממה שקורה בצבא, וכמה שהמערכת הזאת מתנהלת באמורפיה מופתית. למדתי לגלות שהצבא פשוט לא יודע לנהל את הכוח אדם שיש ברשותו, ולנתב אנשים מועילים לתפקידים שמתאימים להם, וכך קורה שאנשים רבים מתבזבזים בצבא.
הצבא אמנם נותן להרבה אנשים את הכלים והסגולות הללו, אבל אני לא מדבר פה על הרוב השקט, אני מדבר פה על כל אותם אנשים שיש בהם את כל זה, והם לא צריכים צבא בשביל שיהפוך אותם לאחראיים, בעלי מחויבות או ערכיות זאת או אחרת.
אם הצבא היה יודע להכיר בערכו של כל חייל כמקרה פרטי, אז סביר להניח שלא הייתי רושם שורות אלה. יותר הגיוני שהייתי מהלל את החוכמה של הצבא להבין בכישורים של הפרט, ולהפיק ממנו את התועלת הרבה ביותר, גם לצבא "הגדול" וגם לחייל "הפשוט".
ניסיתי לחשוב האם אכפת לי שחלק מהאנשים שאני מכירה לא עשו צבא. והגעתי למסקנה שכן. גם אם ניסיתי לברוח מלהודות בזה- הצבא כן בונה אופי, הוא מרגיל אנשים למסגרת. רב האנשים שאני מכירה שהשתמטו, לא באמת טרחו לנצל את הזמן הזה בשביל לקדם את עצמם, ובעיני- היו מרויחים הרבה יותר במסגרת צבאית. אני באמת חושבת שאם גוש דורשני ומפונק כמוני יכול להתגייס לצבא (ולצאת ממנו) באמת כל אחד יכול. הרי הצבא, ברוב הפעמים, לא דורש מאדם להיות לוחם, ישנם מספיק תפקידים שמתאימים לרב האנשים, הדרישה היחידה היא להשאר במסגרת. אני חושבת שזה הגיוני שמעסיק יעדיף אדם עם תעודת שחרור מאשר אותו האדם בלי, פשוט כי זה מראה על יכולת להשאר במסגרת, גם אם היא לא מתאימה במאת האחוזים.
אז לדעתך, העובד רס"ר שישב חודשיים בכלא בשביל לצאת מתפקיד לחימה בגולני, ואחרי זה עוד חודשיים על נפקדות כי לא נתנו לו להיות ספר צבאי, ובסופו של דבר התפשר על לעשות 3 שעות ביום בבסיס ליד הבית שלו, מתאים יותר בתור עובד שלך מאשר בחור בן 20, שבגיל 16 כבר התחיל ללמוד באוניברסיטה, ולקראת הצבא היה כבר באמצע התואר שלו, והחליט שהוא לא מתגייס כי זה יזרוק אותו כמה שנים לאחור והוא יחזור ויהיה ברמה של כולם?
האמת נתקלתי בבלוגך (החדש, ניתן לציין) לגמרי במקרה, והשמחה לגילוי הזה הייתה רבה. הייתי קוראת אותך בישרא. אתה אחד הכותבים שאני יותר מעריכה בכל עולם הבלוגים הנידח. :)
לגבי הקטע, אני חושבת שמאז הוקמה מדינת ישראל אזרח טוב ואזרח לדוגמה נחשב קודם כל לחייל מצויין ויותר מכך - לוחם למעןהמדינה שלו! מאז המדינה עברה לא מעט תהפוכות, חוק הגיוס חובה הולך ואיכשהו נשכח (אחוזים גבוהים של מתבגרים שבכלל לא מתגייסים, אחוזים גבוהים עוד יותר של חיילים משוחררים טרם זמנם, המון חיילים בכלא והיד עוד נטויה). הדעה שבן אדם שסיים שירות צבאי (לא משנה מה כלל בתוכו) יכול להיות אזרח טוב יותר ובסופו של דבר עובד טוב יותר היא דעה הגיונית. הרי כי אם מישהו הצליח לשרוד 3 שנים במערכת אטומה, קשה, לא ליברלית, מערכת מוחלטת שבה אתה מרגיש לא יותר מבורג יצליח גם לשרוד במקום עבודה שלשטחים להשוות אותו בטח שאי אפשר, אפילו לשירות קל"ב בקירייה קשה (טוב אולי הנוף לעזריאלי יהיה הדבר היחיד המשותף להם). אני לא יודעת אם זו מחשבה נכונה, בימים אלו, אבל אהיה כנה ואגיד שאם אפגוש ואשוחח עם מישהו שלא עשה צבא מיד תדלק אצלי בראש נורה אדומה, זה משהו שלגמרי לא יעבור אצלי על סדר היום ומיד אנסה להבין את הסיבה לכך שלא שירת.
ולגבי בופור, אני פשוט חושבת שנושא הסרט כ"כ טעון ובעל משמעות רבה כ"כ להמון אנשים העובדה שהשחקנים לא שירתו פשוט קצת מורידה מהסרט, בעיניהם. כאילו ומורידה מכבוד הדמויות עליהם מבוסס הסיפור.
חג שמח :]
תודה רבה לך! :)
למעשה אני עדיין נשארתי כותב בבלוג שלי בישרא-בלוג, אבל את רוב הכתיבה שלי אני מוציא כבר לפה, או למקומות שהתחילו לשלם לי שם (כמו גיימר ועכשיו וואלה). אין זה אומר כמובן שהפוסטים שלי בישרא-בלוג נהיו רק במטרה של לצאת ידי חובה (או לקשר לפרסומים אחרים שלי), אבל לראשונה הבלוג שלי בישרא-בלוג יתחיל להראות כמו בלוג פרטי אמיתי ופחות כמו טור אישי במקומון נידח.
אם יש משהו שצריך להדליק נורה אדומה בנוגע לאנשים שלא שירתו בצבא, זה אנשים שעשו זאת בכוונה תחילה, או זייפו את עצמם על-מנת להמלט משירות צבאי כאשר הם יודעים שלמעשה יש בהם את היכולת המלאה לשירות מלא ותורם. אני לא פטריוט, אבל אני אזרח שומר חוק, ומכעיס אותי כאשר אני נושא בנטל הציבור בגלל העובדה שאני שומר חוק ואילו מישהו אחר בורח מזה. מצד שני, הרבה פעמים זה יותר זול ויותר נוח לשחרר אדם שבמילא היה משתחרר אחרי חודש חודשיים בגלל אי התאמה (כמובן שאין לדעת, וזה הכי לא אובייקטיבי בעולם אם האדם הזה יעיד על עצמו).
אבל בסופו של דבר, משהו גם אני למדתי להבין לגמרי לאחרונה, הצבא הוא רק תקופה חולפת, וצריך לשפוט את האדם לפי כל מעשיו וכל מילוי חובותיו האזרחיות. ואני מוכן לחיות עם זה שיש אנשים שלא עשו צבא אבל מעבר לזה הם אזרחים כמו כל אחד אחר, משלמים מיסים וכו'.
לגבי בופור אני חושב שעדיף שאם הסרט הוא בנושא כל-כך טעון, שיחשקו בו כאלה שיש להם את הכשרון להעביר את האווירה לצופה, גם אם הם לא היו לוחמים בשירות הצבאי (אם בכלל). זה סרט - ואם המטרה הייתה לעשות אותו מציאותי עד כמה שאפשר, אז מדוע צריכים להתפשר ולקחת שחקנים פחות טובים?
אם המטרה הייתה לעשות אותו מציאותי עד כמה שאפשר,
ובישראל יש מספיק אנשים מוכשרים שגם היו בצבא,
למה לא להשתמש בכשרון הטבעי שיהיה להם להזדהות עם החוויות המתוארות בסרט?
אחרי הכל, זה לא הוליווד פה שיהיה עוד סביר לקחת שחקנים שלא היו בוויטנאם או בעירק בשביל סרט על המלחמות, כי קבוצת השחקנים המוכשרים לא חופפת עם קבוצת המתגייסים בצבא.
וברכות - אם אתה כותב בישראבלוג, בגיימר ובוואלה - חישוב מהיר מראה שאתה כותב עבור שלושת הפורטלים הגדולים בעת ובעונה אחת :)
לא. חישוב מהיר מוטעה. איכשהו ישראבלוג התחבר לי בראש ללמהנט. לא ברור איך.
למהנט נשמע מעניין, אבל כך גם NRG מעריב… מי יודע, אולי מתישהו אגיע לרמת הכתיבה הדרושה באחד מהם. בנתיים מסתדרים עם מה שיש, וזה אפילו לא כזה רע כמו שזה נשמע.
עם זאת, למהנט ונרג' הם אתרים ברמה שונה לגמרי מוואלה ונענע. הראשונים הם חטיבות האינטרנט של העיתונים המודפסים בעוד שהאחרונים הם בראש ובראשונה פורטלים.
בשבילי הם כולם זבל.
אין לך מבחר כזה רחב להתפרנס מכתיבה באינטרנט, לפחות בארץ, ומה לעשות שהאתרים הללו הם האתרים הכמעט בודדים שאשכרה משלמים לך על כתיבה.
רמת האיכות הכללית שלהם היא כבר נושא לדיון נפרד, אבל לדעתי הדרך היחידה להעלות רמה של משהו - היא לקחת בו חלק ולקוות לנתב אותו לפסים הנכונים לדעתי.
עם זאת כבר בצבא נוכחתי לגלות כמה זה כמעט ולא אפשרי להצליח במשימה הזאת, אז אני מנסה להיות אני עצמי, ולכתוב כמו שאני חושב שצריך ולקוות שמי שיקרא אותי, לא יחשוב עלי הכתבה שלי או על הטור שלי שמדובר בסתם עוד בליל מילים חסר משמעות ולא מעניין במיוחד.
ולמה לטרוח ולחפש במיוחד כאלה שהיו בצבא אם יש לך שחקנים טובים מולך?
למה שהשיקול לאיכותו של שחקן יהיה שירותו הצבאי?
זה מחזיר אותנו לימים האפלים של ברית המועצות, שהיית מתקבל לתפקידים בראש ובראשונה אם היית חבר במפלגה ורק אחרי זה בהתאם לכשרון שלך.
תודה לך!
אבל למשל כתיבה בישרא-בלוג זה לא משהו יוצא דופן - יש רק עוד איזה נניח 150 אלף כמוני (יש איזה 400 אלף בלוגים, אבל אני מנסה להיות מציאותי, אם כי גם 150 אלף נשמע לי כמו מספר מוגזם מכדי שיתאר את המספר האמיתי של הבלוגים הפעילים בישרא-בלוג).
ונכון לעכשיו אני כותב רק בוואלה, מגיימר פרשתי, לפחות לזמן הקרוב.
יש סיכוי שתתן לי לינק לאחד הדברים שרשמת בוואלה? אני מאוד סקרנית לראות… :)
ובכלל כל הכבוד, נראה לי שזה די חלום של כל כותב… :)
למעשה עד כה פורסמו כבר 3 כתבות שלי בוואלה, והיום כפי כל הנראה תתפרסם עוד אחת. בנתיים את יכולה לקחת לינק לכתבה האחרונה שפורסמה נכון לכתיבת תגובה זו: http://computers.walla.co.il/?w=/4007/1090682
אני לא בטוח שחלומו של כל כתב לכתוב בוואלה, למעשה החלום שלי בתור כתב הוא לכתוב בעיתון מודפס ספציפי, וזה עוד עם הערת שוליים שלא ממש יש לי חלום כזה של להיות כתב, אבל זה בהחלט תחביב כיפיי, וגם כזה שמשלמים לי עליו.