שיכון וכו'

לפני זמן לא רב מידי (היי אני עדיין זוכרת את זה), נשלח לביתי ולביתו של בוריס ועוד מספר רב של בתים בשכונה שלנו מכתב מטעם העירייה בו מוסבר שהבניינים בהם אנחנו מתגוררים הולכים בקרוב לההרס ובמקומם הולכים להיבנות מגדלים. כעיקרון, אני בעד ניצול שטחים קיימים לבנייה ובכך אולי לצמצם את הפגיעה בשטחים הפתוחים הנמצאים מחוץ לעיר.

סטאטוס הפינוי- בינוי שהוכרז על שטחים אלה הוא מרכיב חשוב בהתחדשות העירונית, אך אל לנו לשכוח לרגע את ההשלכות שיש לתהליך זה על הרקמה האנושית החיה באזורים אלה. זה לא הגיוני לצפות מאוכלוסיות מבוגרות, או חלשות כלכלית לעמוד בלחץ שמעבר דראסטי בסגנון זה יוצר. הזקנים גם עלולים לא לחיות עד שיראו את ביתם החדש, בלי שום קשר לפיצוי או לדיור בחלופי אותו המדינה מחוייבת לתת.

לאחרונה עבר בכנסת "חוק הדייר הסורר". חוק זה מאפשר להוציא לפועל פרוייקטי פינוי בינוי בהסכמה של 80% מהדיירים. חוק זה הולך לחולל שינוי מהותי כיוון שעד לפני לא הרבה זמן היתה דרושה הסכמה מלאה של הדיירים על מנת להוציא פרוייקט לפועל. יתרה מכך, חוק זה מאפשר לתבוע את הדייר הסרבן על גרימת נזק כלכלי לשכניו.

ישנם אנשים שמתנגדים לפינוי- בינוי ובצדק. אלו אנשים שהשקיעו כסף רב בדירתם, או אפילו השקיעו והפכו בית שנבנה כחלק מהשיכון הציבורי לבית קרקע. לאנשים כאלה יש כל זכות לדרוש פיצוי הולם תמורת פינויים ממקום שבו השקיעו ממון ומחשבה. מחשבות רבות עוברות בראשי בקריאת החוק הזה. האם לאנשים שהעבירו אותו אכפת מהאוכלוסיה או מחזות העיר? ואולי האחד לא חייב לבוא על חשבון האחר.


אודות הפוסט